.עם זאת, אני חושב שראוי לנצל את ההזדמנות לבאר כמה דברים לגבי התוכן – גם בפני עצמו, וגם בהקשר לדיון הציבורי בעקבות האירועים כאן בארץ בזמן האחרון. מוזמנים להתעניין בדבריי. קחו נשימה

דן הוא סאדו-מזוכיסט גאה כהגדרתו. פעם, לפני הרבה שנים הוא היה בארון, וגם אני, חברו הטוב, לא ידעתי על כך. אבל הוא החליט כבר לפני שנים רבות לתת פומבי לנטייתו והתעניינותו זו, ומאז הוא נהיה דמות מרכזית בקהילת הבדס”מ בארץ, וגם האמנות שלו התעסקה יותר ויותר בנושא באופן ישיר או מרומז. זאת מכיוון שבאופן כללי – כמעט כל השירים של דן עוסקים ביחסים שבינו לבינה, ומכיוון שעולמו האישי בתחום זה הוא בדס”מי כאמור, ומאחר והוא לא מסתיר את זהותו זו, הנושא מונח על השולחן פעמים רבות. לא זו אף זו – חלק מהופעות העבר התקיימו במועדוני סאדו-מאזו, וכללו תכנים מהעולם הזו לא רק בטקסטים אלא גם בויז’ואליה ובתיאטרליות המלווה
.היום העולם הזה קצת יותר מוכר לחברה הכללית, אבל עדיין יש כמה מיסקונספציות בקשר אליו. כמי שמתוקף קרבתו האישית-מקצועית לעולם הזה נחשף אליו קצת יותר מהממוצע, אני רוצה לציין כמה דברים כדי להבהיר ולמנוע בלבול

כשם שהפרעת אישיות נרקסיסטית לא אומרת שהאדם נרקסיסט אלא שיש לו הרבה התלבטויות בקשר לכמה הוא שווה בעולם – התלבטויות שנעות בין נרקסיסטיות לבין תחושת אפסות אישית – כך גם עולם הבדס”מ אין משמעו היתר לאלימות והתעללות בלתי מובחנת. נהפוך הוא. הסיסמא החשובה ביותר בעולם הבדס”מ היא “שפוי, בטוח ובהסכמה”. הלוואי שכך היה בכל אספקט בחיינו
תחת מטרייה זו, יש מקום לחקור במשחק את האספקטים הכואבים ביחסים. הן הפיזיים, הן המנטליים. אלו אספקטים שמאוד נפוצים בחברה האנושית בצורה בלתי מבוקרת. בעולם הבדס”מ ניתן מקום לאנשים להתנסות במה שמדליק אותם בתחומים אלו באופן שפוי, בטוח ובהסכמה. זו מטרייה מאוד חשובה, שמציבה גבולות שבהם אפשר לשחק ולמצוא פורקן סיפוק והנאה מתחום זה שאנשים נמשכים אליו בצורה מאוד לגיטימית ובטוחה. אפשר להשוות את זה לכל מיני דברים. נגיד -משחקי וידאו אלימים שאינם נותנים הרשאה לפגוע במישהו בעולם המציאות. אכן – רובם של הגיימרים לא יפגעו במישהו במציאות (לא שאין שם בעיות, מחלוקת סביב העניין, ואפילו יוצאי דופן לצערנו שלא עושים את ההפרדה, או שאלימים בכל מקום – משחקי ומציאותי, בהסכמה ולא בהסכמה. שום השוואה אינה מושלמת,, ואין כוונה לטעון שכל האנשים בעולם תחת מטרייה זו או אחרת טהורים וצדיקים או שאינם מועדים מדי פעם. ועדיין – הגבולות והמודעות מאפשרים כאמור מקום שפוי ובטוח, ולא נשכח את ההסכמה). מכל מקום – כך בעולם הבדס”מ אפשר לחוות ריגושים ופנטזיות שמסבים עונג וסיפוק כאמור לעוסקים במלאכה מחד, ואינם מזיקים להם, וודאי לא לאיש סביבתם מאידך
לא אכנס בשלב זה יותר עמוק מזה לפרשנות או סנגוריה של עולם הבדס”מ. מי שרוצה לנסות לחקור ו/או להבין יותר לעומק – אשמח לשוחח עימו בנושא, וגם לא חסרים אחרים שיעשו זאת באופן פרטי או פומבי, וכמובן שיש מידע ציבורי נגיש. כן אתייחס ספציפית לדן ולשיר
.איני מתיימר לדבר בשמו. יתרה מזאת – אני לא בטוח עד כמה בכלל יצא לי ולו לדבר על משמעות וכוונה באופן ספציפי לשיר הזה
אני כן יכול להעיד שבדיוק כשם שאני טיפוס שמתנגד גדול לאלימות שבאה לפגוע ולהחריב; אלימות שאינה שפויה, בטוחה ובהסכמה; שאינה נעשית לשם סיפוק כלשהו של אנשים מרצונם; כך אני גם בטוח, מהכרותי עם דן, וככל שאדם יכול להיות בטוח במה שהולך לחברו בראש, שגם דן מתנגד לכך. אמרתי שלא אסנגר יותר מדי על עולם הבדס”מ, אולם אציין שבהחלט לא קשה לראות בעיניי מה בו מושך אנשים, ואיזה הנאה וסיפוק הוא מסב להם, וזאת עוד ממש לפני שנכנסים לכל מיני טענות כמו מבנה אישיות מעוות וכיו”ב. לאנשים נורמטיביים. אני יכול לציין שלמיטב הבנתי וידיעתי – כל המשתתפים בקליפ עשו זאת בחפץ לב, ובריגוש  (ובהתנדבות), והיו שמחים על כך. מכל אלמנט בו פחות או יותר. אני יכול לנחש ניחוש מושכל ששורות בעייתיות בשיר אינן קוראות באמת לאלימות כפשוטן, אלא נותנות דרור אמנותי למחשבות אפלות ו/או מעצימות באופן אמנותי כיוונים מסויימים ברגשות הכלליים של מערכת יחסים, מתוך הקונטקסט של עולם הבדס”מ
מכיוון שאני סבור כך, אני לא רק שלא רואה בעייה עם מילות השיר, או עם התכנים של הקליפ, אלא שאני גם שמח עליו, ואף גאה בו. ויחד עם זאת – הרי שאני חש צורך להסביר דברים אלה למען מי שעשוי להסתייג ממנו בחריפות מתוך כך שאינו מכיר את ההקשרים והלך המחשבה, או שעשוי לראות בו חלילה קריאה והיתר לאלימות – ודאי כזו שאינה בהקשר בדס”מ של שפיות בטיחות והסכמה. אני לא רוצה לראות בעולם שלנו עוד הסתייגויות מסוכנות מ”סטיות” של קהילות מסויימות שלא בצדק מחד, ואני בטח לא רוצה שיסברו שהשיר הזה מעודד או נותן היתר לאלימות בכל צורה או דרך, ושוב – הכוונה היא לא לאלימות מבוקרת ורצויה בתוך המשחק הבדס”מי כפי שהסברתי, אלא לאלימות לא שפויה, לא בטוחה ולא בהסכמה. אלימות מסוכנת שעלינו להוקיע, ואני מעיד על עצמי, ועל דן ועל שאר המשתתפים בעשייה, ככל שאני מכיר אותם ואת מחשבותיהם, שהלך המחשבה שלהם הוא בדיוק כזה – מוקיע אלימות מהסוג הרע, אך יודע להשתמש לחיוב בעולם הבדס”מ השפוי, הבטוח וההסכמתי

אבל זה לא סוף הסיפור, כי מכאן, ובעקבות מה שהולך בארץ לאחרונה, אני רוצה לקשור קצת בין הדברים ולנצל את ההזדמנות ולדבר גם על כך, כי הימים הם ימים קשים מבחינה רגשית ופוליטית. ימים של אלימות מהסוג הגרוע ביותר, ודיון ציבורי שאני חושב שחייב להתקיים, ושחובה עליי להשמיע בו קול