קליפ חדש וסוטה לדן צפורי. בהשתתפותי

.שמח להציג קליפ חדש לדן צפורי – חבר מאוד, ושאותו אני מאוד מעריך גם כזמר-יוצר-מבצע-מוזיקאי-מפיק ועוד כמה טייטלים
.בקליפ אני נראה מנגן בכאילו בויולה, אך בשיר עצמו שומעים אותי מוקלט בנגינה על צ’מבלו. לטעמי – העשייה משובחת בכל אספקט ובכל קנה מידה. מומלץ

.עם זאת, אני חושב שראוי לנצל את ההזדמנות לבאר כמה דברים לגבי התוכן – גם בפני עצמו, וגם בהקשר לדיון הציבורי בעקבות האירועים כאן בארץ בזמן האחרון. מוזמנים להתעניין בדבריי. קחו נשימה

דן הוא סאדו-מזוכיסט גאה כהגדרתו. פעם, לפני הרבה שנים הוא היה בארון, וגם אני, חברו הטוב, לא ידעתי על כך. אבל הוא החליט כבר לפני שנים רבות לתת פומבי לנטייתו והתעניינותו זו, ומאז הוא נהיה דמות מרכזית בקהילת הבדס”מ בארץ, וגם האמנות שלו התעסקה יותר ויותר בנושא באופן ישיר או מרומז. זאת מכיוון שבאופן כללי – כמעט כל השירים של דן עוסקים ביחסים שבינו לבינה, ומכיוון שעולמו האישי בתחום זה הוא בדס”מי כאמור, ומאחר והוא לא מסתיר את זהותו זו, הנושא מונח על השולחן פעמים רבות. לא זו אף זו – חלק מהופעות העבר התקיימו במועדוני סאדו-מאזו, וכללו תכנים מהעולם הזו לא רק בטקסטים אלא גם בויז’ואליה ובתיאטרליות המלווה
.היום העולם הזה קצת יותר מוכר לחברה הכללית, אבל עדיין יש כמה מיסקונספציות בקשר אליו. כמי שמתוקף קרבתו האישית-מקצועית לעולם הזה נחשף אליו קצת יותר מהממוצע, אני רוצה לציין כמה דברים כדי להבהיר ולמנוע בלבול

כשם שהפרעת אישיות נרקסיסטית לא אומרת שהאדם נרקסיסט אלא שיש לו הרבה התלבטויות בקשר לכמה הוא שווה בעולם – התלבטויות שנעות בין נרקסיסטיות לבין תחושת אפסות אישית – כך גם עולם הבדס”מ אין משמעו היתר לאלימות והתעללות בלתי מובחנת. נהפוך הוא. הסיסמא החשובה ביותר בעולם הבדס”מ היא “שפוי, בטוח ובהסכמה”. הלוואי שכך היה בכל אספקט בחיינו
תחת מטרייה זו, יש מקום לחקור במשחק את האספקטים הכואבים ביחסים. הן הפיזיים, הן המנטליים. אלו אספקטים שמאוד נפוצים בחברה האנושית בצורה בלתי מבוקרת. בעולם הבדס”מ ניתן מקום לאנשים להתנסות במה שמדליק אותם בתחומים אלו באופן שפוי, בטוח ובהסכמה. זו מטרייה מאוד חשובה, שמציבה גבולות שבהם אפשר לשחק ולמצוא פורקן סיפוק והנאה מתחום זה שאנשים נמשכים אליו בצורה מאוד לגיטימית ובטוחה. אפשר להשוות את זה לכל מיני דברים. נגיד -משחקי וידאו אלימים שאינם נותנים הרשאה לפגוע במישהו בעולם המציאות. אכן – רובם של הגיימרים לא יפגעו במישהו במציאות (לא שאין שם בעיות, מחלוקת סביב העניין, ואפילו יוצאי דופן לצערנו שלא עושים את ההפרדה, או שאלימים בכל מקום – משחקי ומציאותי, בהסכמה ולא בהסכמה. שום השוואה אינה מושלמת,, ואין כוונה לטעון שכל האנשים בעולם תחת מטרייה זו או אחרת טהורים וצדיקים או שאינם מועדים מדי פעם. ועדיין – הגבולות והמודעות מאפשרים כאמור מקום שפוי ובטוח, ולא נשכח את ההסכמה). מכל מקום – כך בעולם הבדס”מ אפשר לחוות ריגושים ופנטזיות שמסבים עונג וסיפוק כאמור לעוסקים במלאכה מחד, ואינם מזיקים להם, וודאי לא לאיש סביבתם מאידך
לא אכנס בשלב זה יותר עמוק מזה לפרשנות או סנגוריה של עולם הבדס”מ. מי שרוצה לנסות לחקור ו/או להבין יותר לעומק – אשמח לשוחח עימו בנושא, וגם לא חסרים אחרים שיעשו זאת באופן פרטי או פומבי, וכמובן שיש מידע ציבורי נגיש. כן אתייחס ספציפית לדן ולשיר
.איני מתיימר לדבר בשמו. יתרה מזאת – אני לא בטוח עד כמה בכלל יצא לי ולו לדבר על משמעות וכוונה באופן ספציפי לשיר הזה
אני כן יכול להעיד שבדיוק כשם שאני טיפוס שמתנגד גדול לאלימות שבאה לפגוע ולהחריב; אלימות שאינה שפויה, בטוחה ובהסכמה; שאינה נעשית לשם סיפוק כלשהו של אנשים מרצונם; כך אני גם בטוח, מהכרותי עם דן, וככל שאדם יכול להיות בטוח במה שהולך לחברו בראש, שגם דן מתנגד לכך. אמרתי שלא אסנגר יותר מדי על עולם הבדס”מ, אולם אציין שבהחלט לא קשה לראות בעיניי מה בו מושך אנשים, ואיזה הנאה וסיפוק הוא מסב להם, וזאת עוד ממש לפני שנכנסים לכל מיני טענות כמו מבנה אישיות מעוות וכיו”ב. לאנשים נורמטיביים. אני יכול לציין שלמיטב הבנתי וידיעתי – כל המשתתפים בקליפ עשו זאת בחפץ לב, ובריגוש  (ובהתנדבות), והיו שמחים על כך. מכל אלמנט בו פחות או יותר. אני יכול לנחש ניחוש מושכל ששורות בעייתיות בשיר אינן קוראות באמת לאלימות כפשוטן, אלא נותנות דרור אמנותי למחשבות אפלות ו/או מעצימות באופן אמנותי כיוונים מסויימים ברגשות הכלליים של מערכת יחסים, מתוך הקונטקסט של עולם הבדס”מ
מכיוון שאני סבור כך, אני לא רק שלא רואה בעייה עם מילות השיר, או עם התכנים של הקליפ, אלא שאני גם שמח עליו, ואף גאה בו. ויחד עם זאת – הרי שאני חש צורך להסביר דברים אלה למען מי שעשוי להסתייג ממנו בחריפות מתוך כך שאינו מכיר את ההקשרים והלך המחשבה, או שעשוי לראות בו חלילה קריאה והיתר לאלימות – ודאי כזו שאינה בהקשר בדס”מ של שפיות בטיחות והסכמה. אני לא רוצה לראות בעולם שלנו עוד הסתייגויות מסוכנות מ”סטיות” של קהילות מסויימות שלא בצדק מחד, ואני בטח לא רוצה שיסברו שהשיר הזה מעודד או נותן היתר לאלימות בכל צורה או דרך, ושוב – הכוונה היא לא לאלימות מבוקרת ורצויה בתוך המשחק הבדס”מי כפי שהסברתי, אלא לאלימות לא שפויה, לא בטוחה ולא בהסכמה. אלימות מסוכנת שעלינו להוקיע, ואני מעיד על עצמי, ועל דן ועל שאר המשתתפים בעשייה, ככל שאני מכיר אותם ואת מחשבותיהם, שהלך המחשבה שלהם הוא בדיוק כזה – מוקיע אלימות מהסוג הרע, אך יודע להשתמש לחיוב בעולם הבדס”מ השפוי, הבטוח וההסכמתי

אבל זה לא סוף הסיפור, כי מכאן, ובעקבות מה שהולך בארץ לאחרונה, אני רוצה לקשור קצת בין הדברים ולנצל את ההזדמנות ולדבר גם על כך, כי הימים הם ימים קשים מבחינה רגשית ופוליטית. ימים של אלימות מהסוג הגרוע ביותר, ודיון ציבורי שאני חושב שחייב להתקיים, ושחובה עליי להשמיע בו קול

.אתם מבינים – אני מוצא שהאלימות וההסתה מופנים ישירות כלפיי

.אבאר, אך ראשית אומר – גם לו לא הייתי מרגיש את הדברים בצורה אישית, אני חושב שהדברים חשובים, ולכן חשוב לי להשמיע את דבריי

.אני לא מת על הגדרות של שייכות אבסולוטית. לא לגבי עצמי, ולא לגבי האחרים. אבל אם אנו עוסקים בביאור של האמירה שאני חווה את ההתקפות הללו בצורה אישית, אתחיל מעצמי

.(כשם שאינני סאדו-מזוכיסט פעיל, אלא חי במה שנקרא זוגיות נורמטיבית (וזו הגדרה מגוכחת ומצמצמת בפני עצמה – גם כללית, וגם ספציפית אליי), כך גם איני הומו, אך כן שמאלן (שוב – הייתי מעדיף לא להתחם לתוך הגדרה, אבל לשם ההכללה

כשאני אומר שאני לא סאדו מזוכיסט ולא הומו, אני מתכוון שמתוקף היותי בזוגיות נורמטיבית, מעולם לא עסקתי בתחומים אלו בפועל. אני ממש לא אומר שלא הייתי עוסק בהם אם הסטטוס שלי היה אחר. בגדר התנסות – סביר להניח. אולי יותר. לא צריך להרחיק בהיפותזות. בעולם הפנטזיות – ודאי

אבל כשאני אומר באופן אישי, זה משום מה שאני כן עושה, וזה -תמיכה. אני תומך באופן כללי בזכותם של אנשים לחיות ולחוות את חייהם גם עם אלמנטים כגון אלה. כל עוד הם אינם פוגעים באחר – זכותם המלאה. ואני מדבר על פגיעה ממשית. לא על איזו היעלבות כזו או אחרת של מי שהיה מעדיף לדמיין עולם שבו דיעות ואורח חיים שונה משלו לא קיימים. וכשיש השתקה מהכיוון הזה, אני מוצא שהיא לא ראויה, בלשון המעטה, ולכן תומך בנראות של הקהילות השונות הללו. ודאי כשמדירים מהם זכויות, נוהגים בהם באלימות ומנסים לרדד אותם לעפר. לא בכל מקום, לא כולם. כמובן שלא. אבל – אני לא יודע אם אנחנו אפילו באמצע הדרך. מה שבטוח – יש עוד הרבה דרך. מקרי קיצון כמו השבוע הם הסימפטום הברור ביותר לכך. גם אם נמצא שביב ובדל של נחמה שלא מדובר בעוד רוצח אלא באותו טיפוס נאלח מלפני עשור, הרי שהקריאות שם בציבור, וגם התמיכה בו לאחר מעשה נוכחת, ולא במימדים קטנים. לא קטנים בציבור ואפילו לא בהנהגה (כן, אני יודע שקיים ויכוח ער וחשוב על מימדי התופעה. אשמח לגלות שהיא קטנה עד מזערית-שולית-זניחה ואפסית, אך אני חושש שלא כך הוא הדבר. יש מספיק שטוענים בהרחבה מנומקת שלא כך הוא הדבר, ואני מניח שלא כל דבריהם בולשיט טהור, גם אם יש ביניהם מגזימים ודמגוגים).

כשאני אומר שאני תומך לכן, אני מוצב בדיוק במקום של שירה בנקי. הייתי בכמה מצעדי גאווה ואירועים דומים בחיי, כמו גם בהפגנות שמאל. הסכין הייתה יכולה להיות מונפת עליי. אני בהחלט יכול לומר ש”זכיתי” לחוש פחד בחלק מהאירועים בהם השתתפתי בעבר. פחד שהוא אחד מהגורמים למשנה זהירות מצידי, ושמעודד אותי להפגין פחות את דיעותיי ותמיכתי. כלומר – הטרור מנצח. אפילו להביע ברשת את דעתך נושא בחובו סכנה ומחירים

וזה לא רק אני. זה הקרובים לי. זו משפחתי, אלו חבריי. מכריי, קולגות, וכמובן – הרבה מהאנשים בחברה הכללית בה אני חי. אנשים אלה מאויימים פיזית. נרדפים, משוללי זכויות, נאלצים להתחבא, סופגים העלבות, נתקלים בהדרה ובשנאה – ממסדיים ופרטיים – במגוון רמות. גם קלות, אך גם חמורות, ובהיקף לא שולי כלל וכלל

יש מי שטוענים לסימטריה כלשהי. טוענים שגם קהילות הליברליזם והשמאל מתקיפות בהמון ארס את החושבים אחרת מהם, וסה”כ, הרי כל מחשבה – קיומה לגיטימי, לא? ובכן – איני יודע אם יש סימטריה, אבל כאמור, ככל שאנחנו מתקדמים בחומרת התופעות הפסולות – מהעלבה, דרך פגיעה בזכויות ועד פגיעות פיזיות, הרי שהכביכול סימטריה הזו נעלמת. קשה למצוא אלימות של ממש מצד השמאל או הליברלים כלפי הימין. גם בשאר התחומים צריך להתאמץ יותר. הטענות המרכזיות כלפי ה”מחנה” שלי בימנו נוגעות בכך שאנחנו לא מחבקים מספיק את הקורבנות של הטרור הערבי כלפי היהודים, ושאנחנו איכשהו נותנים לו לגיטימציה. הטענה הראשונה נכונה חלקית, אבל לא מאוד חמורה או קשורה ישירות לעניין לטעמי, ובכל מקרה – תמיד זוכרים את המקרים היותר יוצאי דופן. משני הצדדים. בנוסף – אין רע בהתמקדות בלקיחת אחריות על הצד שלנו, וציפייה מהצד שלנו לא להיות זוועתי, בדיוק כמו שאנחנו מצפים מהצד השני לא להיות אלים. בהמשך לכך –  הטענה השנייה היא בד”כ הזויה, אבל ככל שיש בה מידה של אמת – אני, ורבים כמותי, מתנערים מההאשמה, בדיוק כמו שבימין, כולל רבים בימין הקיצוני, מתנערים ממעשיהם האלימים של הקצוות. יתרה מכך – אני ואנחנו, ככלל, בהחלט קוראים לצד השני לנקוט באי אלימות במאבקם

בשורה התחתונה – אכן, כרגע, למרות התחושות, יש מידה של צדק בטענת הימין המתגונן  שלא נראה שמדובר כאן על אלימות משתוללת ברמה הגבוהה ביותר בהיקף נרחב, שזוכה לתמיכה בפה מלא מקהילה רחבה. על כל מידה של צדק בטענות אלה אני מברך, בדיוק כשם שאני אולי מבין, אך מסתייג, מההכללות כלפי הימין שנשמעות מהצד השמאלי. אבל, וזו הנקודה החשובה – אלימות הימין קיימת, כמו שהוכח בצורה הנוראה ביותר בשבוע האחרון, ומקבלת תמיכה, ואת התופעות האלו חייבים להסיג לאחור. זה כבר לא לגיטימי. זה אף פעם לא היה. ההסתייגות בימין היא ראויה, וראוי לה להתרחב למידה כזו שמעשים כאלו, ונקווה שלא יהיו עוד(!), יהיו בבחינת מטורפים בודדים שלא מקבלים השראה ולא מקבלים תמיכה מהמחנה שבשם האידיאולוגיה שלו הם פועלים. זה הדבר החשוב כרגע. אבל לא היחיד

לא היחיד – כי במקביל יש כאן מאבק על פניה של החברה והמדינה. על מידת הפלורליזם והביטחון והשיוויון כאן, שלא לומר שלום. על זכויותיהן של הקהילות השונות לזקוף את ראשהן בגאווה. של האנשים לחיות את חייהם ולהשמיע את דיעותיהם בכל מקום בראש מורם – לכל הפחות כל עוד הם לא פוגעים באחר כאמור. ולצורך העניין – זה  אומר למשל לא להתחבא ולהעמיד פנים שהם נורמטיביים בשום מקום בו הם חיים, ובכל מרחב ציבורי שאינו מוגדר מראש כמקום בעל אופי שמרן באופן לגיטימי, וכאן אני מתכוון למשל – לא לבוא למשל לבושים כמו בקליפ למקומות שהקטע שלהם, גם אם ציבורי, הוא – איך לומר – שונה. בכל זאת – מותר כמובן שיהיו מקומות כאלה לכולם. סביבות פרטיות או ציבוריות למחצה עם אופי שהוא שמרני זה דבר לגיטימי. לפעמים הקו הוא דק וההתלבטות גדולה, אבל בד”כ – לא ממש.  גם לרוב השמרן והנורמטיבי, אם שוב נכליל ונצמצם ונפשט, יש זכות קיום, כמובן. אבל המרחב הציבורי הכללי הוא של כולם, ולכולם צריכות להיות בו זכויות שוות לביטוי טבעי. בית כנסת או מסגד למשל – אפשר להבין לקבל ולכבד את רצונם לשמור על צביון מסויים (גם אם אולי לא לרצות להסכים באיזו פנטזיה שהוא יהיה שמרני), ולא להתעקש לדוגמא שמקומות כאלה יהיו מקום ראוי לצילומי קליפ כגון הנוכחי. להבדיל, לצפות משני גברים הומוסקסואלים ההולכים ברחוב שלא יחזיקו ידיים בעוד זוג סטרייטי לידם מתמזמז בפרהסיה והכל בסדר? זה לא קביל לדוגמא. הדוגמאות הרעות כ”כ רבות למרבה הצער. זו הסיבה שהמאבק חשוב ושזו הסיבה שהוא נמשך. וכמובן כל התחום הזה הוא רק חלק מהבעיות הרחבות יותר של רמיסה הקיימת כלפי אוכלוסיות בחברה, שבמקרים מסויימים קשה אפילו לקרוא להן מיעוטים. זה לא נעצר רק שם. יש עוד הרבה מה לדבר על כיוונים כגון מחיקת הנשים משלטי חוצות במרחב הציבורי בירושלים לדוגמא, או על פגיעה בפלסטינים להבדיל, בנושאי אפרטהייד – הדיון לא מסתיים פה – הנושאים הנדונים הם למעשה רחבים ומעורבבים ומתערבבים ברמות שונות במרקם מציאות חיינו כאן, ורצונותינו השונים. הקריאה שלי למיגור האלימות וההסתה לא יכולה להיות מופרדת באמת משלל דיעותיי. קחו ממנה מה שאתם יכולים. תתחילו בעיקר, ובחשוב, ככל שאתם מוצאים את עצמכם מסכימים איתי. בראש ובראשונה – בואו נעצור את האלימות ונבהיר שהיא לא מקובלת בכלל. ואז, במטותא – תנו זכויות שוות בתוכנו, וקדמו שלום ואהבה, קבלה ואחווה בין כל מי שאפשר. זו קריאתי
.להמשך התפלמסות אשמח. אפשר לעשות זאת באופן פרטי. באופן ציבורי – הפייסבוק שלי למשל פתוח לעניין גם
.חברים – אני יודע שהייתי ארוך. לי עצמי קשה אפילו להתרכז מספיק כדי לעמוד בביטחה מאחורי כל מילה מדבריי, אבל אני מקווה שרוח הדברים ברורה, ושקריאתי מוצדקת בעינכם, ושתסייע לנו לחיות בעולם טוב יותר
.התנצלותי גם על כך שבפורמט האתר, הכתיבה בעברית לעיתים אינה מסודרת לימין כראוי. מקווה שזה לא מקשה עליכם אף יותר. את הטקסט אפשר לקרוא ביתר נוחות גם בדף האמן שלי בפייסבוק, ושם גם אפשר להגיב פומבית
.מקווה שתנו מהקליפ
(אם אתם לא רוצים לראות סטיות – אל תצפו)
https://www.youtube.com/watch?v=94LjgcDCVDc
Advertisements