אתמול קברנו את גרשון

לא היה זה מתאים שאדבר בלוויה, אבל אני חושב שזה הולם שאומר כמה מילים לפחות בפורמט האינטרנטי, ולו בשם העובדה שאחד החותמים שגרשון הותיר בי היה שיש לי אמירה. כך, במשפט פשוט זה שאמר, נעץ בי, אולי בלי משים, מעין תחושת שליחות לומר לעולם משהו חשוב, והותיר אותי מתלבט בעניין זה לשנים רבות – האם יש לי משהו חשוב שראוי לומר לעולם? מה שבטוח, שגם אם גרשון אמר את זה בהיסח הדעת, הרי שאותי זה תפס והנחה. זו הייתה מעין צוואה מוקדמת לגבי תפקידי כאן עלי חלד. לו בשל כך, אני חש שכדאי להתגבר על ההתלבטות ולפרסם כמה מילים על האיש החשוב הזה שהותיר חותם כ”כ משמעותי בכ”כ הרבה אנשים, אבל אדבר בעיקר על עצמי

החותם של גרשון היה בוודאי חותם מוזיקלי. טביעת אצבע שבזכותה ניתן לזהות את תלמידיו. אנחנו מזהים משהו בנגינה שמשותף לנו. בעצמי יצא לי להתלבט כמה פעמים כששמעתי הקלטה שלא ידעתי מהי אם אני הוא המנגן או מישהו אחר, ובד”כ זה אכן היה תלמיד אחר של גרשון

ודאי שהוא הותיר בנו אהבת מוזיקה אדירה – תכונה שמן הסתם הייתה קיימת בנו, אך שללא ספק הוא טיפח רבות. הוא הדריך אותנו, ותמך בנו, במובנים רבים. לי למשל זכורים לפחות שני מקרים שבהם הוא השתמש בקשריו כדי לתת דחיפה קטנה אך נחוצה ומשמעותית לקריירה שלי, אבל אלו הם כמובן רק מקרים רשמיים. עצם העידוד והתמיכה, האהבה והפירגון שהפגין לדרכי, כולל בפגישתנו האחרונה, לפני כחודש, כאשר הובלתי אותו בכסא גלגלים אל עבר המחשב כדי לראות כמה קליפים שפרסמתי לאחרונה. כה שמחתי על תגובתו החמה. כמה כאלו היו ברבות השנים, ומרובן בוודאי שבכלל אין לי זיכרון ברור, משום שהן היו עניין שבשגרה. מובן מאליו. גרשון גם נתן לי את מה שהיה בו, וגם פתח את מה שהיה בי. נתן לי כלים, ונתן לי להתבטא

אני שייך לדור שלישי, פחות או יותר, מתוך כארבעה דורות של תלמידים שהעמיד. בינינו המוני אוהבי מוזיקה שיש להם זיכרונות יקרים ממנו, ובינינו גם כמה דמויות שהשתלבו בצמרת העשייה המוזיקלית בארץ ובעולם – בחליליות ובמוזיקה עתיקה, ולא רק. מורשת מפוארת

לו הייתי יכול לפגוש את גרשון פעמיים, הייתי שמח אם הייתי יכול להוולד כמה עשרות שנים מוקדם יותר, ולהכיר את גרשון הצעיר ולהיות חברו. יש לי הרגשה שזו בוודאי הייתה יכולה להיות חוויה מופלאה. עם זאת – אני מאוד מרוצה ממה שזכיתי בו – מורה גדול, שדרך פער הדורות עדיין השפיע עליי כה רבות וכה לטובה. במוזיקה, ולא רק

הלוואי שהיה נשאר עוד, והייתי זוכה לעוד כמה מפגשים איתו. בטוח שכולנו מרגישים ככה
צריך לומר תודה על מה שהיה

ולסיום, השיר המזוהה איתו יותר מכל, שאני מקווה גם לבצע אותו בביצוע ראוי בעצמי ביום מן הימים, באחד מהביצועים של המבצעת שעזרה לשמר אותו בזיכרון הקולקטיבי שלנו עם הגיטריסט הנהדר שלה 
https://www.youtube.com/watch?v=q-sMxWyhjTw

(ביצוע מופלא, אך מה מצער הוא שלא נזכה יותר לשמוע את זה בקולו בליווי פריטתו על הכינור)

ימשיך זכרך להיות ברוך
עם דמעות בעיניים על הפרידה הקשה, ותנחומים למשפחה

עדי
—
עולות עוד מילים ועוד מחשבות. לדוגמא הייתי רוצה לספר על איך בזכות זה שהכנר לימד חלילית כה טוב, החלילתן מרשה לעצמו ללמד כלים נוספים. עוד לא דיברתי על כ”כ הרבה דברים. אבל אולי לפחות את אהבותיו לחפץ ולשוברט כדאי להזכיר, כדוגמאות למה שנתן לו השראה שאותה גם העביר הלאה באופן שתמיד אתגעגע, נתגעגע, אליו